<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ד</h1>
<h2>דף מח.</h2>
ואומר רבינו יצחק בר רבי שמואל שבדברי רבא אף על פי שאינו יכול להקדישה כדאמר [רבא] בפרק יש נוחלין (ב"ב קל"ז ב') הקדישו אינו מקודש דהכי משמע על מנת שתחזירהו לי בעניין שיהא ראוי לי, אעפ"כ המתנה קיימת כדתנן בפרק בתרא דנדרים (פ"ח א') גבי המודר הנאה מחתנו שנותן לבתו מה שנושאת ונותנת לתוך פיה ואמרינן נמי בפרק קמא דקדושין (כ"ג ב') שנותנין כסף לעבד על מנת שיצא בו לחירות ש"מ [ד]אף על גב שאין לו כח להקדיש הויא מתנה, וההיא דנדרים (מ"ח א') דקאמר כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה הכי פירוש[ה] כל מתנה שאינה חשובה כלל לעניין שום כח שיהא לו בה דבר שלא נתנה לו כלל אלא כדי שיבא אביו ויאכל שעל ידי שהיא גרועה כל כך שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה ואינו מזכיר שם הקדש מפני שיהא קפידה בכל המתנות שיצטרך שיהא לו כח להקדיש דכיון דיכול ליהנות בה בשום דבר כגון [ב]אתרוג לצאת בו ולהריח בו וכן בעבד לצאת במעות לחירות וכן לבת לאכול מה שתשא ותתן בפיה הויא מתנה מעלייתא אף על פי שאין יכול להקדישה ולא הזכיר הקדש אלא מפני שעל ידי הקדש היה אותו מעשה דבית חורון והכי נמי מוכיח שם בפרק השותפין דטעם דמתנה דבית חורין לא היה מתנה לא משום קפידה דהקדש אלא משום דסעודתו מוכחת עליו שאין דעתו ליתן לפלוני כלל לעניין שום דבר רק שיבא אביו ויאכל דקאמר (שם מ"ח ב') אע"ג דקני על מנת להקנות קני במעשה דבית חורון לא קני משום דסעודתו מוכחת עליו או משום דויתור אסור במודר הנאה ולשון כל מתנה שאינה מוכח נמי הכי משום דאינה שלו לעניין שום דבר קאמר שאינה מתנה ולא משום הקדש (ע"פ סוכה מ"א ב' תד"ה הילך). בפרק קמא דקדושין (ו' ב') פסקינן הילכתא במכר ובכל דבר קניא מתנה על מנת להחזיר לבד מאשה. ובהלכות קדושין (עשה מ"ח דף קכ"ה ג' בד"ו) יתבאר בע"ה.
